לריסה ליטבק

לריסה הייתה בת 3 כשפלשו הנאצים לאוקראינה ולאחר שאביה של לריסה קיבל מידע מהפרטיזנים שעליהם להימלט מאוקראינה, היא, אימה ואחיה ברחו ואביה נאלץ להישאר בקייב כדי להלחם בפולשים הנאצים. “היו אוקראינים לא יהודים שסייעו לנו בבריחה”. השלושה הצליחו לברוח בנס לפני פיצוץ הגשר שמוביל ליציאה מקייב כי אחרת לא הייתה להם דרך להינצל. משם, יצאו במסע שארך כחודשיים אל בירת אוזבקיסטן, כשכל הזמן היו מטוסי קרב בשמיים, אימה, לאורך כל הדרך הקשה דאגה לה ולאחיה לאוכל ולשתייה, כמה שהיה ניתן. את רוב בני משפחתם שכלו בטבח בבאבי יאר. בשנת 1951 חזרו לריסה ומשפחתה שם התאחדו עם אביה וחזרו לאוזבקיסטן ובשנת 1993 עלתה לריסה ארצה בעקבות ביתה שעלתה קודם לכן, עם בנה שהשתחרר באותה העת מהצבא האדום. לריסה עבדה כמורה ושימשה גם כעיתונאית בטלוויזיה והיום נהנית לאפות ולבשל, בעיקר לאפות ולסרוג לילדיה ונכדיה. ללריסה שני ילדים, אחד מתגורר בניו יורק והשנייה בבאר שבע, יש לה חמישה נכדים ושני נינים.