ברכה אבבה

ברכה נולדה באתיופיה למשפחה של 10 אחים ומתארת את ילדותה באתיופיה בחיוך ״ההורים שלי טובים מאוד, תמיד היה לנו מה לאכול בבית – היינו מקבלים פרה לחלוב בבוקר ובערב, הדבר היחיד שהיינו רוכשים היה מלח״. העיסוק האהוב עליה בתור ילדה היה לבשל עם אמה במטבח וללמוד לבשל מאכלים אתיופים פשוטים ובעיקר בריאים. את בעלה הכירה בגיל הנעורים דרך שידוך של הוריה, היא צוחקת ומתארת ״אין חברות אין חבר ואין חברה,הכל קורה רק אם ההורים מסכימים!״. יחד הביאו ברכה ובעלה 4 ילדים ובשנת 1984 (כשהבן הגדול בן 14 והקטן בן 5 וחצי) עלו לארץ ישראל ברגל דרך סודן בדרך היו ישנים באוהלים,מתמודדים אל מול שודדי דרכים ונפרדים מאנשים שנפטרו בדרך. בדרכם ארצה, לאחר צאתם מסודן חלתה ברכה וכשהגיעה ארצה שהתה זמן ממושך בבי״ח בבאר שבע עד שהחלימה. על הבחירה לגור בירושלים מספרת ״סבתא שלי תמיד אמרה ׳רק בירושלים לגור!׳ אז ביקשתי מהמדינה ונתנו לנו לגור באותו הבית שאני גרה בו עד היום!״ בשנת 2022 עברה שבץ מוחי ומאז עסוקה בשיקום ובחזרה לשגרה, כאשר בין היתר למדה לכתוב מחדש ביד שמאל (ואינה יודעת יותר לכתוב באמהרית). היא מתארת שהיא תמיד מחפשת תעסוקה- ללכת למועדון,לצייר ביד שמאל,לעסוק בתכשיטנות,להכין אוכל ולהיות בקשר קרוב עם בני משפחתה בינהם אמא שלה שחגגה את גיל 100! בכל הזמן בו מספרת על קורות חייה היא מציינת את התודה והאהבה שיש לה לאלוקים ומקווה להמשיך ולתרום לעולם.