אסתר צדוק

אסתר, אשר מתארת את עצמה כתימניה אסלית, נולדה בתימן בישוב מוסלמי בשם בידה. משפחתה הייתה בקשרים טובים עם המקומיים, הם חיו חיים משותפים והרגישו כמו משפחה. דודה של אסתר היה פעיל ציוני ואחראי על עליות תימן. כשהייתה בת 6, משפחתה, ובעצם כל יהודי היישוב, החליטו לעלות לארץ ישראל. המסע היה ארוך ומפרך. הוא החל ב-1947, אך בעקבות סגירה של שערי היציאה מתימן לישראל, הם שהו בעיר עדן במחנה פליטים, מחנה “חאשד” עד 1949. כאשר נפתחו השערים בחזרה, הם עלו על המטוס בדרכם לארץ המובטחת. אסתר הגיעה לראש העין ובשנות ה-50 עברה למושב זיתן. היא תיארה כי לא היו הרבה אמצעים, אבל היו שמחים בחלקם והודו על ההזדמנות להגיע לארץ ישראל. בשנת 1970 הגיעה אסתר לפתח תקווה, עבדה ב’אוסם’ כמגישת אוכל וב’תאדירן’ כאחראית מטבח. כיום בעיקר מטפלת בנכדים שלה ואוהבת לארח ולבשל. יש לה שבע בנות, נכדים ונינים והרבה ילדים שאימצה. דרך האוכל היא מצליחה להתחבר לילדים ולמשפחה. בכל שבת נוהגת להכין את המאכלים שנהגו להכין בתימן. המנה מזכירה לה את הכפר בו גדלה, את המטבח הגדול שבו היו מבשלים את האוכל. כאשר הגיעה לארץ לימדה את בנותיה את סודות המטבח התימני. את המנה נהגה להכין לבד. בדרך כלל אמה נהגה להכין את הלחם. האוכל היה יום יומי. החזרה אל הטעמים האלה מזכיר לה את הבית והמשפחה וכיום נוהגת להכין את המנה עבור הילדים והנכדים שלה בכל יום שבת!