בתיה עלתה לארץ מעיראק עם הוריה ואחיה כשהיתה ילדה. הם הגיעו למושב באזור מגידו, ליד עפולה. במשך תקופה גרו באוהלים עד שעברו לגור בבית ראוי. היא ובני משפחתה כולם עבדו בחקלאות, בעיקר ברפת. בתיה אהבה את החיים בטבע למרות שלא היה קל ופשוט. היא גם זאת שהיתה מבשלת למשפחתה את המאכלים המסורתיים שלמדה בעיקר מאביה ומגיסתה. בחייה הבוגרים למדה לבשל גם מחמתה. כשהיתה בת עשרים התחתנה ועברה לגור בשכונת התקווה, שם ילדה וגידלה את ארבעת ילדיה ומאז היא גרה שם, כיום גם עם נכדיה. בתיה היא פנסיונרית, את רוב זמנה מבלה במועדון שבשכונה, פעילה בחוגים רבים, רוקמת, עושה עבודות יד, ובעיקר נפגשת עם חברותיה וחבריה מהשכונה, הם מתעמלים ביחד, מפטפטים, שותים ונהנים מהביחד.