מרים שפיצר

מרים עלתה לארץ מבודפשט כשהיתה בת 19. היא התחתנה בארץ. לפני שש שנים בעלה נפטר ומאז היא גרה עם הבת שלה ושני בניה. יש לה בן שיש לו שלושה ילדים. למרים יש חמישה נכדים ושני נינים. כיום מרים פנסיונרית אחרי שעסקה במשך 20 שנים בניהול מחלקת צעצועים במשביר לצרכן. כשהתחתנה לא ידעה לבשל. “אמא שלי לקחה אותי בידיים והכניסה אותי לסודות המטבח, למדתי לבשל וגם הצלחתי בכך” היא מספרת. עד היום שמור אצלה ספר המתכונים של אמא שלה שאספה ושרשמה כל השנים והיא שומרת עליו מכל משמר. כיום כבר אין לה כוח והיא מבשלת בשבתות כשכולם מגיעים, הילדים, הנכדים והנינים. מרים מכינה את מה שהבן שלה “מזמין”, את האוכל שהוא אוהב, היא אוספת כוחות לשם כך. היא אוהבת לקרוא ולפתור תשבצים, ויותר מכל אוהבת את החתולים שלה, יש לה שלושה חתולים בבית ועשרה חתולי רחוב נוספים שהיא דואגת להם “אני קונה להם אוכל, יש לי לב רחום וזוהי התרומה שלי”, היא שומרת עליהם ומאכילה אותם. האהבה לבעלי חם עברה בירושה, הבן שלה ונכדיה מגדלים חתולים וגם כלב. מרים מאוד אוהבת פרחים, והיא מטפחת גינה פרחונית וצבעונית במרפסת הגדולה שלה “אירגנתי לעצמי גן עדן” היא אומרת, כמה מרחיב לב לשמוע זאת “גן העדן הוא לי ולחתולים שלי שנותנים לי ולבני משפחתי אהבה לא נורמלית”. מרים הביאה מאכל שנקרא “נוֹקֶדְלִי” שזה תבשיל בצקניות בתוספת בשר “כי כולם אוהבים את זה ובמיוחד אני אוהבת, זהו בשבילי טעם של ילדות שמזכיר לי את אמא שלי שהכינה אותו המון”.