נעמי עלתה לארץ בשנת 1948 עם אביה לאחר שהוריה התגרשו עוד בתימן, ואיתו גדלה. את אימה הייתה פוגשת כאשר ביקרה אצל דודתה – שם גם למדה לבשל מאמה ומהשכנות שגרו סביב.
עבור נעמי המטבח מכיל זכרונות מאמה, ובמיוחד שאמה הייתה לוקחת חתיכות פיתה או קובנה, שמה עליהן פטוט (חמאה שהכינה בבית (פטוט? לא סמנה?) ומפזרת סוכר מעל. עד היום המנה זכורה לנעמי כמעדן.
טיפ לחיים: לעשות ולפעול, לא להיכנע לכאב.