אימא של רבקה ילידת פולין שהגיעה ארצה בגיל 3 ואביה יליד ברלין שעלה בגיל שנה, הכירו בצבא ונישאו. רבקה נולדה וגדלה בירושלים עד גיל 25, אז עברה לגור עם בעלה התל אביבי ומאז היא שם. אחרי הצבא היא עבדה כאחות בהדסה עין כרם ואיכילוב עד 2020. היום היא בפנסיה, ממשיכה לעסוק בהתנדבות שנמשכת מאז היתה בת 16. היא מנגנת לקשישים בבית אבות בתל אביב, ליצנית רפואית בהתנדבות, מתנדבת במרכז רייך, ליוותה אישה חולה 20 שנים במסגרת פרויקט שנקרא ציפור הנפש, ואפילו עשתה קעקוע של ציפור הנפש לזכרה של אותה אישה. רבקה אומרת שחשוב לה גם להנחיל לילדיה את הערך של עזרה לקהילה. יש לה 3 ילדים ו3 נכדות שגרות קרוב אליה. היא גם שרה במקהלה שנקראת מקהלת הזהב של תל אביב, הלהקה הייצוגית של העיר, ומנגנת בחליל צד.
רבקה בחרה לבשל צימעס כי זה קל להכנה וזה מאכל יהודי מהבית. זה מעלה בה זיכרון של אימא שלה זהבה שהיתה החברה הכי טובה שלה, היא מספרת שהיתה ילדת בית ואהבה לראות מה אימא שלה עושה. את הצימעס היו אוכלים בעיקר בחגים, ראש השנה ופסח. זה הוגש לשולחן כתוספת למנה עיקרית.
למרות שרבקה לא אוהבת לבשל אלא לטייל ולנגן היא אוהבת לאכול את האוכל שלה ולכן כשהיא רוצה לבשל היא שמה מוזיקה וככה מבשלת.