אורה שני

אורה נולדה בארץ, בת לאימא שעלתה מארה”ב ואבא שנולד בישראל. היא בת למשפחת סלצקי שהגיעה מארה”ב, והתיישבה במושב בלפוריה בשנת 24′. לאורך השנים המשפחה התרחבה מאוד וכיום הם מעל 400 אנשים. אורה מספרת שבעקבות בקשה בצוואה של הסב המשפחה המורחבת נפגשת פעמיים בשנה וכולם מכירים את כולם. כל שנה בראש השנה ובפסח נפגשים 150 מבני המשפחה ברחבה מחוץ לבית שהקים הסב במושב ויש גם קייטנה מידי קיץ לכל הנינים ובני הנינים. השנה היתה הקייטנה ה54 ובמשך הרבה שנים היתה זו אורה שניהלה אותה. לקייטנה מגיעים רק בני המשפחה ושם הם מציגים את כל ההיסטוריה שלהם כך שכל הילדים מכירים את כל האילן המשפחתי. הילדים מבלים שבוע ימים בקייטנה, נהנים ומכירים אחד את השני. אורה נולדה בבלפוריה וגדלה שם כל החיים עד הצבא, אחריו למדה ועבדה בתל אביב ושם הכירה את בעלה יאיר והם השתקעו ברעננה. יש להם 4 ילדים ו9 נכדים. אורה עבדה כמורה ועד היום היא אחראית בבי”ס על הבגרויות בנוסף היא מתנדבת מזה 40 שנה כיו”ר האגודה למלחמה בסרטן ברעננה, מאמצת פצועים מבית לוינשטיין וממקימות מרכז הסיוע 1202 לנפגעי תקיפה מינית באזור השרון. היא מזמינה הרבה ומארחת הרבה לארוחות ערב בימי שישי “סבתא שלי היתה אומרת שאם באים אורחים ולא התכוננת אז תוסיפי קצת מים למרק ויהיה בסדר, עוד 2 עגבניות ועוד תוספת, פעם לא עשו בעיה משום דבר בעצם למרות שהיו פחות מרכיבים לכל דבר”. מאכל הילדות שהיא בחרה הוא קציפת תות, “זה מאכל ילדות שלי, כשהיינו קטנים לא היו קצפות ואינסטנט פודינג, היה מה שאנשים יצרו ואימא שלי אהבה להתנדב ולעזור לעולים חדשים ויום אחד היא באה הביתה ואמרה שתעשה משהו חדש, היו לנו תותים במושב שגידלנו והיא גילתה שהקצפה ממושכת יוצרת את הקציפה הזאת, לסבתא שלי היה מאמריקה מן מקציף ידני שמסובבים והיא התחילה להקציף ללא הפסקה עם כוס סוכר. כולנו התלהבנו מזה, אני זוכרת את הרגע הזה, זה היה חלק ממנות פינוק שהיא היתה מכינה לנו. מעבירים את זה לכוסות הגשה וזה יוצא כל כך יפה ומרשים. המתכון הזה מזכיר לי את אימא, יש לי עד היום את כל מחברות המתכונים שלה של פעם עם הכמויות שהיו רשומות באופן משוער”.