בתיה היימן

“סיפור חיי הוא חתיכת הרפתקה, התחיל קשה ועם המשך טוב בזכות המשפחה המדהימה שלי” מספרת בתיה בגאווה על ילדיה, נכדיה וניניה. היא ניצולת שואה. בגיל ינקות הוריה מסרו אותה לכנסייה כי לא היתה ברירה ומאז חוותה מסע טלטלות שהוא כמו תסריט גרוע. לקראת גיל שמונה עשרה הגיעה לקהילה יהודית בוורשה ויחד איתם עלתה ארצה לקיבוץ כנערה בודדה. גם בארץ חוותה קשיים, היה לה מוזר להסתגל לתרבות החדשה ולמנטליות שונה. בגיל שמונה עשרה התגייסה לצבא אז הופיעה דודה עלומה שלקחה אותה אליה לעיר, שם התחברה לקבוצה של יהודים שעלו מפולין ושם גם הכירה את בעלה שנפטר אחרי חמישים שנות חיים משותפים. בעברה היתה גננת. כיום, נהנית כפנסיונרית, עושה חיים “וואו אין לי זמן לכל עיסוקיי” היא מספרת. היא פעילה בשני מועדונים, נפגשת עם חברים, משחקים רמי, משוחחים, שומעים מוסיקה, רוקדים ונהנים. בתיה פעילה בתחומי תרבות, שומעת הרצאות, יוצאת להצגות ולטיולים. כמעט בכל יום שישי נפגשת בתיה עם בני משפחתה לשעות של איכות, נחת ואהבה.