חיים חזן

״איבדתי 25 שנה בארגנטינה והרווחתי 60 שנה בישראל״ פותח חזן ומוסיף ״גדלתי 12 שנה כילד קתולי,לא ידעתי שאני יהודי״. חזן בן ה-87 עבר (ועובר) חיים מרתקים שלא יבישו את מיטב סיפורי הביוגרפיות המפורסמים. הוא מספר שבילדותו אביו שלמד בישיבה חשש לחייו ונאלץ לשנות את זהות המשפחה ל״חסן״- משפחה ערבית קתולית. עד גיל 12 גדל חזן בתור קתולי בין כותלי הכנסיה,לקראת גיל המצוות אביו שלח אותו באוטובוס ליעד לא ידוע שם חיכה לו הרב אלברטו בן זקן שסיפר לו על היותו יהודי ולימד אותו עברית וקריאה בספר תורה. לאחר מספר שנים עברה המשפחה להתגורר באזור של יהודים אשכנזים וחזן הקים קבוצת נוער של בית הכנסת בעזרתו של רבי מרשל מאייר שהתפתחה להיות מחנה הקיץ היהודי הראשון באזור בדרום ארגנטינה. ״רבי מרשל מאייר בנה את הזהות הציונית שלי״ מסכם חזן וממשיך לספר שבגיל 22 ראה בעלון שמצא ברחוב מודעה על האוניה הראשונה שעושה דרכה מארגנטינה לישראל, לאחר שאביו סירב בכל תוקף שייסע עזרה לו אמו ומימנה את נסיעתו מבלי לספר לאביו מאומה.. וכך הוא מתאר את הגעתו לארץ – ״עם 5 דולר בכיס ומזוודה עם ספרים הייתי האדם המאושר ביותר,3 חודשים הפכו להיות 60 שנה״ בארץ התיישב חזן בירושלים ולמד עברית דרך תרגום עיתונים,הוא עבד כעובד סוציאלי במושב צופיה שם שרד ניסיון רצח של אחת הנערות בסיכון,גר במרתף ללא מקלחת כשהשירותים בחצר והתחיל לארח בביתו מוזיקאים שהפכו בהמשך למיטב האומנים הישראלים. לאחר תקופה,פגש את אשתו הגיורת קריסטין ויחד הביאו 2 ילדים לעולם. כיום יש לו בן אחד בן 53 שהוא מנהל מעבדה ננו טכנולוגיה של מכון ובת שלמדה בשנקר ומעצבת תכשיטים, לכל אחד מילדיו 3 נכדים. חזן מספר שעד היום הוא זוכר את המאכלים הארגנטינאים מבית אמו- ״אין מאכל שלא היה בו בשר״ מציין ומתרפק על זיכרון הטעם של האסאדו שאמו היתה מכינה. חזן בן ה-87 ממשיך ועדיין מבשל בעצמו את סגנון ״הגריל הארגנטינאי״ שלמד בביתו ומעביר אותם הלאה לילדיו ונכדיו. חזן איש שיחה מלא במוטיבציה חיות ותשוקה לחיים.