לאה מרימי

שנת לידה:

1946

עיר לידה:

עיראק

הכירו אותי:

לאה עלתה ארצה מעיראק ב1951 והשתכנה באור עקיבא עם משפחתה. לאחר שהכירה את בעלה אלברט, עברו השניים לגור ברמת גן, שם הקימו משפחה. בשביל לאה אוכל זה זיכרונות מבית, שם היו להם מאכלים קבועים בימים מסוימים: בימי חמישי היו מכינים אורז עם עדשים וחצילים ובימי שישי היו אוכלים סביח – והמאכל האהוב עליה ביותר מאותם ימים: נקניק הס ארוך שהיו חותכים לחתיכות ומטגנים עם ביצה. ברכה מבשלת עבור משפחתה המורחבת ויודעת להכין כל מאכל עיראקי: מקובה חמוסטה, קובה סלק, וסמבוסק חומוס ועד מיני עוגיות טעימות – בלי מידות ומתכונים: הכל מהזיכרון!

המתנדב/ת:

מיכל בר והדר חבני

מחזור:

מחזור ד

נסו את המתכונים

3 מתכונים

מנת ילדות

מנה עיקרית

קובה סלק ואורז צהוב

זיכרון ילדות שבו בימי שישי אצל ההורים היו ניחוחות של בישולים ברחבי הבית. באותה תקופה אמא הייתה מכינה את הקובה על פתיליות והייתה מכינה כל מיני סוגי קובות כמו קובה אדומה (סלק) ו קובה לבנה(קישואים).

מנה ראשונה

סמבוסק החומוס של הגברת מרימי

לאה נזכרת בתקופת הילדות בבית הוריה: כשאמא שלה הייתה מכינה את הסמבוסק כולם בבית ידוע שמדובר ביום חג של ממש. הבית היה מתמלא בריח הבישול של החומוס לאורך כל הלילה, והבטן הייתה מתלאת בשמחה. בסעודת פורים הסמבוסק היה הכוכב הראשי . לאה נזכרת בילדות, במשפחה וכמובן, באמא שלה היקרה.

כעכות עיראקיות

לאה מכירה את הכעכות משלל תקופות כגון שמחה ואבל . בימים עברו, כאשר היו אירועים האנשים היו נוהגים לבוא בידיים מלאות . בבריתות היה נהוג להביא כעכות ולאוכל עם לוקום ומלבס . ובמהלך שבעה היו נוהגים להביא גם כעכות ולחלק למנחמים בשביל הברכות.

חוויות מההתנדבות