לילי ירמוס

לילי נולדה ב-1939 בטריפולי, לוב. ב-1942 ביתה הופצץ והיא ומשפחתה נאלצו לברוח. את תחילה חייה העבירה לילי בזמן מלחמת העולם השנייה והשואה, זכורה לה תקופה קשה מאוד אך עד מהרה, בתום המלחמה, המשפחה התאחדה שוב בביתם המפואר. בשנת 1946 נולד אחיה הקטן, “הילד הזה מחק לי את כל עצב המלחמה והכניס אור אלינו הביתה”. מהרגע שאחיה, משה אשר ינון ז”ל, נולד רצתה לילי לדאוג ולפנק אותו. השניים היו קרובים עד מאוד וחוותה משבר כשהלך לעולמו. אחיה ז”ל השאיר אחריו מורשת ענפה, ילדיו מלומדים ואנשי חברה וקהילה ושומרים על קשר קרוב עם דודתם, לילי. אחיה ז”ל היה לאהבת חייה והיו לקרובים מאוד. ללילי היו ארבעה אחים מבוגרים יותר, אחות ושלושה אחים. כולם למדו בבית ספר איטלקי בטריפולי, היו קמים יחד, מבלים יחד בבית הספר וחוזרים יחד לארוחת הצהריים. המשפחה הייתה מלוכדת ומאוחדת. חיי המשפחה היו עשירים ונוחים וב-1951 יחד עם משפחתה, עלתה ארצה כאן התאכסנו תקופה באוהלים. לילי ואחותה דאגו לבית, ניקו ובישלו עבור המשפחה עד שאביה מצא עבודה והדברים החלו להשתפר. אביה חינך אותה ואת אחיה שלא משנה, בן או בת, כל ילדיו צריכים לרכוש השכלה ואכן כולם נלחמו להגיע להישגים בלימודים. בצעירותה עסקה כגננת, כיום נהנית מהפנסיה ומפתירת משחקי חשיבה כמו סודוקו, תשחצים ותשבצים. ללילי שני בנים ובת, כלות וחתן, שהיא מאוד אוהבת. נכדיה (עשרה) וניניה (שישה) הם האור בחייה. לילי מאוד אוהבת ילדים ואף ילדי הגן אותם גידלה היו מכנים אותה לעיתים “אמא”.