סאלי סובורוב

סאלי נולדה בבוטושאן שברומניה בשנת 1941 וגדלה בצל המלחמה. בליל לידתה אביה נלקח ע”י הצבא הרומני וגויס למלחמה ביחד עם דודה. בהמשך מצא עצמו אסיר במחנה עבודה. סאלי פגשה את אביה לראשונה רק כשהייתה כבת 3, כשהשתחרר ממחנה העבודה. באותן השנים אמה גדלה אותה ואת אחותה לבדה ובסיוע של דודה. הוריה של סאלי השתדלו לספק לה ולאחותה את הילדות הטובה ביותר ודאגו שלא יחסר להן דבר, על אף התקופה הקשה. בשנת 1947 נעשה ניסיון של המשפחה לעלות ארצה, אך ניסיון זה לא צלח כיוון שהיו תופסים אזרחים נמלטים בגבולות והוריה של סאלי חששו שיעונה להם רע אם יתפסו. אמה של סאלי דאגה למשפחה להכל. “הייתה בלבוסטה. אשת עסקים שהיא אשת משפחה מפולפלת” ידעה איך לפרנס ולכלכל את הבית ועשתה זאת באמצעות עבודה קשה וכישרון רב (במסחר, תפירה ועוד), בקיץ נהגה להכין מאכלים כדי לאחסנם במזווה כדי שלמשפחה יהיה מה לאכול בחודשי החורף הקרים ברומניה. הוריה של סאלי היו בארגון “השומר הצעיר” ובמשך שנים רבות התכוננו לעלייה לארץ ישראל, בשלב מסוים אמה אף מכרה את כל תכולת ביתם על מנת לממן את העלייה. בביתה תמיד דיברו על פלשתינה, חגגו את חגי ישראל ושמרו על המסורת היהודית. משפחתה הייתה דתית ומאוד ליברלית, היו להם חברים רבים שגם אינם יהודים. ראו בכל אדם כאדם. בילדותה השתתפה במקהלת בית הספר ואפילו רקדה. סאלי מספרת שהיא ואחותה תמיד היו מדוגמות לכל הצגה. להוריה הייתה חשיבות גדולה שיהיו פעילות, ישחקו וישירו. המשפחה עלתה ארצה בתחילת שנות ה-60 לקריית טבעון ולאחר זמן מה עברו לפתח תקווה. שם כבר התגוררו קרובי משפחתם (הענפה). היום סאלי וביתה דואגות לשמור על קשר קרוב עם כל בני הדודים. בעברה עסקה כגננת במעון, נהנית לשחק רמי עם חברות, הולכת למועדון של עמותת “עמך”, מועדון שדואג לניצולי שואה, שם נהנית מפעילויות שונות, מגוונות ומעניינות. לסאלי בת אחת, שלושה נכדים ושלושה נינים, איתם היא בקשר מאוד טוב וקרוב.