ציונה עלתה ארצה מתימן עם משפחתה ב-1949. היא זוכרת שכשנחתו בשדה התעופה קיבלו את פניהם עם פרוסות לחם וממרח. ציונה ומשפחתה התגוררו בתחילה בראש העין ומשם “התגלגלו ממקום למקום” עד שהתיישבו בירושלים. בגיל 12 החלה ללמוד עברית, ציונה מעידה על עצמה שהייתה מבריזה רבות מבית הספר וזה למרות שראו בה תלמידה מחוננת. ציונה הכירה את בעלה בגיל 16, זוכרת שהיו מבלים במסיבות, רוקדים ושרים עד אור הבוקר. בעברה עבדה בכל מיני עבודות, בית חרושת, גנים, טיפול בילדים ומשרדים. עד שהחלה לעבוד ב’בית רבקה’, שם פעלה כמו אחות. ציונה סיימה לעבוד קצת לפני גיל הפנסיה. ציונה אוהבת מאוד לבשל, לעשות פעילות גופנית, טיולים ויותר מהכל אוהבת לארח, לשיר ולרקוד. נרשמת לכל חוג שיש במתנ”ס. לציונה ארבעה ילדים (“שיהיו בריאים!”), 11 נכדים ו4 נינים. החיבור של ציונה לאוכל נעשה דרך ההורים שלה, היא למדה מאמה את המתכונים הבסיסיים ולאחר מכן מהשכנות שלה.