צילה כהן

פניה החייכניות והמאירות של צילה גורמות מיד להתחבר אליה ולרצות להיות בחברתה. אתחיל מהסוף ועם גילוי נאות. הקציצות שהביאה לסדנה חוסלו עוד לפני שהגיעו לשולחן הכללי ולארוחה. הן היו מעדן ולא ניתן היה להפסיק ולנשנש מהן. כזו היא צילה, אישה כובשת לב עם ידיים טובות. צילה נולדה בחיפה. עת נישאה עברה לגור ברמת גן. יש לה שלוש בנות ושלושה נכדים. בתה הקטנה היא קצינה לוחמת. ההורים שלה ילידי רומניה ובעלה ממוצא עיראקי, וכך גם מתנהל המטבח שלה, רב-תרבותי. שנים ארוכות צילה ובעלה היו בעלי עסק לאביזרי אופנה. כיום היא פנסיונרית שעושה חיים. יש לה מנוי בכפר המכביה, שם היא פעילה בעיקר בבריכה. האוכל מאוד משמעותי בעבור צילה שמעידה על עצמה כמי שאוהבת מאוד לאכול. היא נמצאת הרבה במטבח כי אוהבת להכין ולבשל ולשמח את לבבות בעלה, ילדיה ונכדיה. היא מגוונת ומשנה וכל הזמן מחדשת ומתחדשת ויותר מכל מתאימה את תבשיליה לבקשות בנות ובני משפחתה. צילה היא סבתא שותפה ופעילה, מסייעת רבות לבנותיה. הנכדים מגיעים אליה כמעט כל יום והיא גם משמרטפת ככל שמבקשים ממנה. כילדה, לא אהבה את האוכל שהכינה אמא שלה. היא לא אהבה את ריח השום שנדף מהקציצות. ככל שבגרה, יחד עם הגעגועים להוריה, כך גם התחילה להכין את אותו האוכל ממטבח אמהּ ואף לאהוב אותו, קציצות, מרק עוף מכובס, קיגל ביתי (ולא קנוי) והקלופס, שהביצה הקשה באמצע גרמה לאחותה ולה להתפקע מצחוק שהפך להיות מאכל החלומות. לעומת אמא שלה, צילה מקצרת תהליכים במטבח ולמרות זאת מבשלת טוב יחד עם געגועיה העזים למאכלי ילדותה.