רחל חכמון

כשהיתה רחל בת שמונה עשרה, הגיעה ארצה עם בעלה ובני משפחתו. הם שוכנו באופקים וחוו שנות קליטה קשות ומורכבות. ההתאקלמות בארץ החדשה היתה איטית. בתה הבכורה נולדה שנה לאחר שהגיעו ארצה ובהמשך נולדו לה חמישה ילדים “למדתי עברית, לדבר, לכתוב ולקרוא דרך הילדים וכך התקדמתי” מספרת רחל שחזותה החייכנית אינה מעידה על התלאות שחוותה. רחל ובעלה בנו את עצמם בחריצות. רחל עבדה עד שעות מאוחרות בכל אשר התאפשר, במכולת, בקיוסק, כסייעת בגני ילדים ובמקביל טיפחה את ילדיה. לפני כמעט שלושים שנים עברה לגור בבאר שבע וחייה השתפרו והתמלאו באור. כיום כפנסיונרית, מטפחת רחל את ביתהּ ואת בני משפחתהּ ובעיקר את עצמה. היא מספרת על המועדון “אני נהנית מאוד מאוד. חזרתי לחיים. טוב לי לצאת מהבית. אני פוגשת אנשים, אנחנו מדברים, צוחקים, מעבירים את הזמן, וטוב לי. אני תופרת, רוקמת, מתעמלת ורוקדת ונהנית מכל הפעילויות”. רחל נהנית עם בני משפחתה, ילדיה, נכדיה וניניה, מארחת אותם ומתארחת אצלם “האוכל משמעותי בחיי, אני הרבה סביב האוכל, מבשלת לילדיי ולנכדיי מה שהם אוהבים ומבקשים” היא אומרת “למדתי לבשל לבדי. שמעתי וראיתי סביבי, עשיתי ניסיונות, הכל בעצמי, ללא הנחייה וכך למדתי הכי טוב וההצלחות מוכחות”.