שרה ועלוני

שרה עלתה ארצה מתימן עם משפחתה בשנת 49′, היא למעשה ילידת 46′ אבל כשהגיעה ארצה אז רשמו אותה ואת כל בנות דודותיה כילידות 43′ וכך נהיו כל בנות הדודות בנות אותו הגיל. שרה עבדה במשק בית וכגננת והיום היא מתנדבת במועדון לעיוורים. יש לה ארבעה ילדים וכולם כמוה מתגוררים בראש העין. שרה מספרת שההשכלה של ילדיה היתה לה מאוד חשובה וכולם היום עובדים במקצועות בכירים. היא בקשר יומיומי עם האחיות שלה והן נפגשות הרבה ואוכלות יחד. היא סעדה את אימא שלה באופן מלא במשך שמונה שנים ועוד כילדה טיפלה בסבתא שלה כך שעבורה הערכים של משפחתיות, נתינה ועזרה לזולת הם ערכים עליונים והיא משתדלת כמה שיותר להיות בעשיה למען האחר. שרה מאוד אוהבת לבשל והיא מספרת שכשמישהו אומר לה שהאוכל שלה טעים בשבילה זו הנחת הכי גדולה שיש. בגן שבו היא עבדה עד היום זוכרים את מרק העדשים שלה וזה מרגש אותה מאוד. היא בחרה לבשל זום גם כי זו מנה תימנית מסורתית שפחות מוכרת מהמאכלים האחרים, וגם כי היא מעלה בה רגש מיוחד שקשור לסבתא שלה. סבתא של שרה היתה עיוורת והיא התגוררה בדירה מעל המשפחה שלה אך למעשה כל היום היתה בביתם. כשהיא היתה בת 10, 12 שרה היתה יוצאת בזמן הפסקת הבוקר מבית הספר הביתה כדי להאכיל את סבתה, המאכל הזה היה הזום. שרה מספרת שלמרות שסבתה היתה עיוורת היא תמיד הרגישה אם שרה אכלה גם או לא והיתה מבקשת ממנה לאכול ביחד איתה. שרה מספרת שעברו הרבה שנים עד שהצליחה לאכול שוב את המאכל הזה שחקוק בליבה יחד עם הזיכרון של סבתה.