שרה פרץ

נולדתי בסופיה שבבולגריה גרתי עם הוריי ואחותי הקטנה, אבא שלי עבדתי במפעל סיגריות של “דובק”. אני הייתי ילדה מאוד שובבה, אני זוכרת את עצמי בגיל 4 קופצת ממרפסות ונוחתת על שתי רגלים מבלי ליפול. חליתי בשחפת שהייתי קטנה וטיפלו בי במנזר והייתי במחלקה עם עוד ילדות בגילי, אחת הילדות נענשה על מעשה רע שהיא עשתה והנזירות הענישו אותה בכך ששמו לה נקודה שחורה מעל המיטה. אני ראיתי את זה ואמרתי לעצמי “שהיא תקבל נקודה שחורה ואני לא…” לא יעלה על הדעת! אז התנהגתי לא יפה וגם אני נענשתי וקיבלתי נקודה שחורה, הייתי מאוד גאה בעצמי על ההישג. לארץ עלינו ממש מעט זמן לפני קום המדינה וגרנו במחנה בנימיניה. משם עברנו ללוד והורים שלי קיבלו דירה עם דונם ושם היו עצי פרי כמו פטל, תות שדה ותאנים. אני הייתי תלמידה מצטיינת בחקלאות וגידלתי שם ערוגות של עגבניות ותפו”א ועוד. בשנת 1949 עברנו ליפו וגרנו בשכונת גבעת עלייה, אבא שלי החל להיות סוחר מוצרי נחושת וכלי נשק למשטרה ואימי עבדה בבית. את בעלי הכרתי בתנועת הנוער העובד, והוא היה מציק לאחותי הקטנה אז איימתי עליו שיפסיק ומאותו רגע הוא נדלק עליי והתחלנו לצאת, ולבסוף התחתנו כאשר הייתי בגיל 21. גרנו ביפו ברחוב סלמה והוא לימד אותי את המקצוע שלו- סנדלרות והיה לנו עסק משפחתי ולאחר מכן קנינו בית חרושת לנעלי נשים בשוק הפשפשים ואני עבדתי שם. אני אמא לשלושה ילדים , יש לי שמונה נכדים ואני סבתא רבא גאה לשישה נינים. מי לימד אותך לבשל? למדתי לבשל מאמא שלי וגם עבדתי הרבה שנים במסעדה במטבח. האם את מבשלת היום? לא. אבל שהייתי מבשלת הייתי מכינה בעיקר ירקות ממולאים עם אורז ובשר כמו פלפלים, עגבניות, קישואים וחצילים וגם הייתי מכינה מרקים – שעועית לבנה ואורז, עדשים וחומוס