לורט בוסידן

לורט גדלה בעיר “הצדיקים”, וואזו, שבמרוקו. לורט, בת למשפחה מרובת ילדים, תשעה אחים בסך הכל, מתארת ילדות מלא בכל טוב במרוקו. אביה של לורט היה בעל חנות בדים משגשגת, ממנה רכשו יהודים ומוסלמים, בזכות חנות זאת הפך אביה לאיש חברה מוכר ואהוד. לורט מספרת שהשכנים פינקו את משפחתה לרוב, העניקו להם שקים מלאים בפירות, ירקות ועוד. לדבריה, הכל הגיע בשקים במרוקו. את העלייה ארצה הוביל אחיה הבכור, שעלה זמן מה קודם לכן, ולפני העלייה, כיוון שהיה זמן מועט ולא הייתה גישה לתעודות הלידה שלה ושל אחיה, אמה של לורט העניקה לכל אחד מילדיה תאריך לידה מחדש וביגרה כל אחד מהם בשנה או שנתיים, לדבריה. לורט זוכרת שמחה גדולה בבית לקראת העלייה לישראל. המשפחה עלתה ארצה בשנת 1962 והתמקמה ביקנעם. הוריה של לורט עבדו מסביב לשעון כדי לדאוג לילדיהם והנחילו בהם ערכים ומוסר שאין דומה לו. הוריה עודדו ותמכו בכל אחד מילדיהם, לא חסר להם דבר, וחינכו אותם לאהוב, לכבד ולתת לזולת ולעד לדאוג ולתמוך כל אחד באחיו. ערך זה העבירה הלאה לילדיה ולנכדיה. משפחתה של לורט, אחיה, ילדיה ונכדיה הם כל עולמה. לורט שומרת על קשר קרוב עם כל משפחתה והם, כמובן, איתה. לורט גידלה לבד את ארבעת ילדיה, תמכה, עודדה וכיוונה כל אחד מהם לדרך הישר ולמצוינות. לורט אף מעידה שכמו שבני משפחתה דואגים אחד לשני כך גם משפחתה למדינת ישראל, כולם שירתו מכל הלב בצבא. “לעזור אחד לשני, לתת ולתרום, זו הדת שלי!”. לורט חינכה את ילדיה ונכדיה לכבד, לתרום ולתת מכל הלב ולתפארת מדינת ישראל. ללורט ארבעה ילדים, שתי בנות ושני בנים ותשעה נכדים. נהנית מצפייה בסדרות בטורקית ולבלות עם נכדיה. לורט למדה את נבכי המטבח מאמה בהתבוננות מהצד בזמן שבישלה וכשלורט מבשלת היא נזכרת בהוריה ובמשפחתה שכבר לא עימה וזה תמיד מציף אצלה געגועים וזיכרונות מתוקים.