משה דדוש

משה עלה ארצה עם משפחתו, הוריה ואחיו אחרי מלחמת העולם ה2. הם התמקמו בירושלים בשכונת מקור חיים שהיום נקראית תלפיות. הוא מספר על ילדות קשה כיוון שלא היו אמצעים וזוכר שהיו חותכים את הנעליים כדי להתאים אותן לגודל. משה התחתן ונולדו לו 3 בנים ובת שגדלו בירושלים, והיום הוא סב ל14 נכדים. הוא עבד בעבר בעבודות בניין והיום הוא פנסיונר שאוהב לבשל ולאפות. את הבישול הוא למד מאימו, גם מתוך הצורך לעזור בבית שהיה מרובה ילדים וגם מתוך האהבה שלו להיות לצד אימו ולעזור לה בעבודות הבית. מנת הילדות שמשה בחר היא מפרום, הוא מספר שזה היה האוכל העממי שאכלו בבית מינימום פעמיים בשבוע והוא זוכר את הצלחת שאימא שלו מגישה לו ולאחיו מלאה בקוסקוס או תוספות אחרות ועליו הקציצות. עד היום הוא מכין את זה לפעמים למשפחה ונזכר באימא שלו “לאכול מהידיים של אימא זאת ברכה”.