צביה צדוק

צביה נולדה בשנת 48 בצנעה שבתימן וכשהייתה בת שנה היא עלתה עם הוריה ואחיה לארץ. בהתחלה משפחתה הגיעה למעברה בבית ליד, שם המגורים התחלקו למגורי הורים ומגורי ילדים שאליהם ההורים לא הורשו להיכנס מתי שרצו. “אני זוכרת את הילדות שם כמו בחלום, לא באופן קונקרטי” סיפרה צביה ויש אירוע אחד שהיא אינה זוכרת אך לנצח יישאר איתה; יום אחד, יחסית בתחילת השהות שלהם במעברה, אמא של צביה לא ראתה את צביה במגורי הילדים, היא ניגשה לאחת המטפלות לשאול איפה הילדה והמטפלת אמרה לה שצביה נלקחה למרכז ויצו בירושלים. למזלה של צביה, אמא שלה פנתה לעזרת מכרה ותיקה שכבר גרה כמה שנים בישראל כדי שתעזור לה למצוא את צביה. יחד הן הגיעו למרכז ויצו והחזירו אותה, אם הן היו מתמהמהות, צביה הייתה עלולה להיות אחת מחוטפי תימן. מזה שלושים ושמונה שנים, צביה גרה בפתח תקווה. יש לה חמישה ילדים ושלושה עשר נכדים אותם היא מבקרת כל סוף שבוע. בזמנה הפנוי היא אוהבת לתפור לסרוג ולבשל. את הזלביה היא מכינה עד היום לילדים ולנכדים, היא למדה להכין אותה מאמא שלה וזו המנה שמזכירה לה את הילדות.