רעיה פקלצ'יק קביליו

רעיה נולדה ביאנובה, ליטא ב-1934. כשפרצה המלחמה אביה שמע שהגרמנים מתקרבים לעיירה בה התגוררה המשפחה. רעיה מתארת שהמצב בעיירה היה “תוהו ובוהו”. כל היהודים מיהרו אל הבתים כדי לאסוף את משפחותיהם על מנת לברוח אל מעבר לגבול (גבול בלרוס). משפחתה של רעיה מנתה את הוריה, אחיה הבכור ושתי אחיותיה הקטנות. רעיה מתארת את המנוסה מהבית, “נאלצנו להשאיר הכל ולא לארוז כלום. אבא שלי הורה לאמא שלי לאסוף אותנו המהירות ולהתחיל לרוץ”, את המסע הארוך אל עבר הגבול. כשהמשפחה הגיעה אל הגבול כבר לא ניתנה להם האפשרות להסתובב חופשי. בבלרוס הורו לכל היהודים לגשת לתחנות הרכבת. רעיה זוכרת שהעלו אותה ואת משפחתה לקרון שמיועד לבהמות, בצפיפות אדירה, נדחסה המשפחה בקרון הרכבת. רעיה לא זוכרת כמה זמן ארכה הנסיעה אך זוכרת שזו הייתה נסיעה מאוד ארוכה ומייגעת. בכל תחנה בה עצרה הרכבת ניתן היה לרדת מין הרכבת אל הרציף ולרכוש מעט אוכל, ממה שהיה. רעיה זוכרת שאביה עשה זאת בכל הזדמנות ובכך קנה להם מעט לחם לנסיעה המייגעת. המשפחה הגיעה אל מעבר להרי רוסיה ומשם לקולחוז. בקולחוז היו עד 1944, רעיה מספרת שזו הייתה תקופה קשה ביותר, בה האוכל היה דל והמשפחה נאלצה לחיות מהיד לפה. אחיה, המבוגר ממנה ב5 שנים בסך הכל יצא לעבודה וכך גם אמה ואביה, כיוון שרעיה הייתה צעירה מדי היא לא יכלה לצאת לעבודה אז עבודתה הסתכמה בשמירה על עצי ההסקה בבית ושהאש באח לא תכבה. רעיה משתפת: “כיוון שלא יכולתי לעבוד ולעזור לרווחת משפחתי חיפשתי בכל דרך אפשרית לעזור. היה עובר בקולחוז אדם על סוס שגרר עימו מגלשת ועליה היו ירקות שנועדו למאכל הפרות בקולחוז. יום אחד חזיתי בו דרך חלון הצריף של משפחתי, רצתי אליו החוצה במהרה, היה קר מאוד ולא הייתי לבושה בהתאם למזג האוויר. האיש ראה אותי רצה אליו, ירד מין הסוס והורה לסוס לצעוד לאט על מנת שאני אוכל לקפוץ אל המגלשת. מהמגלשת זרקתי כמה ירקות שיכולתי אל האדמה, עד לרגע שהסוס כבר עבר את ביתי, קפצתי אל הקרקע, האיש עלה על הסוס ורכב במהרה. אספתי את הירקות בחצאית שלי ומיהרתי הביתה”. לאחר הקולחוז המשפחה היגרה לאוקראינה שם הייתה עד שחזרו לליטא ב-1946. רעיה היגרה ארצה עם בעלה ושתי בנותיה ב-1971. כשנה וחודשיים לאחר שעלו ארצה נפטר בעלה של רעיה. רעיה עבדה כמורה למתמטיקה ולדבריה הייתה “מאוהבת” בעבודתה. רעיה הכירה את בעלה השני בבית הספר “אורט טכניקום” בו השניים לימדו, לאחר כ-9 שנים השניים נישאו. רעיה ובעלה היו 36 שנים יחד (עד לפטירתו) ובנו יחד את ביתם בגני תקווה. לרעיה שתי בנות, שישה נכדים ושישה נינים. בנותיה גרות בסמיכות אליה. רעיה נוהגת לבלות רבות עם משפחתה ונהנית להאזין למוזיקה קלאסית ואוהבת לישון.