שלמה כהן

“האוכל היה האור של אמא שלי. היא היתה בשלנית מעולה והכינה לנו מטעמים, בעיקר מאכלים פרסיים” מספר שלמה ולכן בחר להביא את המאכל חוֹרֵשְׁט סַבְּזִי שאהוב עליו מימי ילדותו ועד היום. כיום, כפנסיונר, שלמה מטפל באימו כעובד מטעם חברת סיעוד וביטוח לאומי. הוא בן מסור ונאמן שעושה הכל למענה ובעבורה. שלמה עלה ארצה מפרס, עם הוריו ואחיו כשהיה בן שלוש. הם הגיעו לירוחם שם גרו במשך שלושים שנים. בגיל שבע עשרה עבר שלמה לפנימייה הצבאית בחיפה, שירת בצבא במשך שש שנים וכשסיים חזר לירוחם. בהמשך החל להתגורר במרכז בשל עבודתו. הוא עבד במשך עשרים שנים כפקיד טכני בסוכנות רכב. במהלך שנותיו עבר שלמה שנים לא פשוטות, במהלכן התגרש, ועבר לגור עם הוריו שהגיעו להתגורר בקרבתו. כיום הוא פנסיונר, וכשאינו מטפל באימו הוא משתתף בחוגים שונים מטעם הרווחה, קורס להגנה עצמית, לימודי איטלקית ומשתתף במפגשים חברתיים יחד עם אזרחים וותיקים נוספים. בסיום שיחתנו גילה לי שלמה שלא הוא בישל את המאכל שהביא, למרות שבהסבריו ניכרה שליטה מלאה במרכיביו ובתהליך הכנתו. העיקר שהיה טעים.