מרים רובין

מרים היא אשת שיחה נעימה שמשרה סביבה אופטימיות. חייה היו רוויי קשיים ולמרות שבשנתיים האחרונות איבדה נכד ובן היא מלאת אמונה בטוב ומקפידה על ארשת נעימה “ברוך השם התברכתי, אלוהים נותן לי כוח, אני אישה מבורכת, הילדים שלי דואגים לי ולא נותנים לי לבכות וליפול” היא אומרת וממשיכה לחייך. כשהכירה את בעלה הם הבינו שמאוד מתאימים והתאהבו. הוא סיפר עליה לאימו והתגלה שאמא שלה והיא הכירו בלוב, הן היו נפגשות באירוע מיוחד שנקרא “טקס התה”. השמחה היתה רבה ואימו/חמתה אמרה לו “לא תמצא טובה ממנה”, “ואני הייתי בעננים” מספר מרים ועיניה נוצצות. בשנת 1961, עת נישאו, עברו בעלה והיא לגור בפתח תקווה שם הקימו משפחה ובה מתגוררת עד היום. נולדו להם ארבעה ילדים ובהמשך בורכו באחד-עשר נכדים ובחמישה נינים. מרים עבדה במשך 30 שנים כמטפלת מוסמכת לגיל הרך. היא אוהבת ילדים והם אוהבים אותה ומתחברים אליה. כיום, כפנסיונרית, היא פעילה במתנ”ס ככל שיכולה, משתתפת בחוג דרמה, ריקודי עם לומדת אנגלית ומציירת להנאתה. לבשל למדה עם השנים “כשהתחתנתי, אפילו חביתה לא ידעתי להכין”, הסבתות פינקו עם הבישולים, המשפחה גדלה אט-אט ומרים פיתחה מיומנויות עד למצב שכלל בני משפחתה, כולל המורחבת והמרוחקת “כולם אומרים לי שהכי אוהבים את האוכל שלי ושאצלי הכי כיף לחגוג” אומרת מרים ומוסיפה: “אני מבשלת אחרת, בדרכי, אינטואיטיבית, הכל ביד, ולפי העין, החוש והרגש. וכאלו גם הטעמים”. האוכל מגבש, מקרב ונותן אנרגיות טובות.