אטל לוי

“ברוח אני צעירה למרות שהגוף כבר לא כמו שהיה” אומרת אטל היפה והמאירה מתוכה כמו בחיצוניותה. הוריה שניהם היו שורדי שואה שנפגשו במחנה מעבר לאחר שניצלו מזוועות השואה. שניהם, כל אחד בנפרד, השאירו סיפורי חיים מלאים מאחוריהם והקימו חיים חדשים. כשהיתה אטל בת פחות משנה עלתה ארצה באוניית העצמאות עם אחותה הגדולה והוריה. בארץ נולד לה אח והם גדלו באווירה טובה ונעימה למרות צל הדממה שריחף מעל. אטל סיימה תיכון, שירתה בצבא, בגיל תשע עשרה התחתנה ובגיל עשרים כבר היתה לאמא, כיום היא מבורכת בשלושה ילדים ובעשרה נכדים. היא עבדה כגננת במשך עשרים שנים “מאוד אהבתי והיה לי נחמד לגדל את הילדים של הדור הבא” מספרת אטל. היא מאוד אוהבת לבשל ולארח. מאמהּ לבשל אוכל אשכנזי שאופיין בשולחן מלא בירקות. מחמתהּ למדה לבשל אוכל בולגרי-בלקני שהיה מתובל, פיקנטי ומגוון. “הנכדה שלי אומרת שאני מכינה את האוכל הכי טעים בעולם, אפילו יותר מהסבתא השנייה” (אאוצ’) מספרת אטל בחיוך מרווח ובנחת. כפנסיונרית היא פעילה במועדון, משתתפת בחוגי יצירה, התעמלות ונגינה, נהנית בעיקר בתחום היצירה ונהנית בכלל.