הוריה של מתן נולדו בעדן, תימן. אמהּ עלתה לארץ בגיל עשר ואביה בגיל חמש. הם נפגשו והתחתנו בישראל ונולדו להם חמישה ילדים. מתן בעלת השם המיוחד מספרת: “אני נולדתי כמתנה לאמא שלי, בערב שמחת תורה ומכאן שמי “מתן” בשל הסמיכות לחג מתן התורה”. מרגש כל כך ומאוד חדשני בהתייחס לתקופה שבה נולדה. מתן התחתנה בגיל עשרים ושתיים. “בכל מקום שאני מגיעה אליו מבקשים ממני תעודת זהות לוודא שזהו אכן שמי”, היא מוסיפה. נולדו לה ארבעה ילדים. יש לה נכדים וגם נינים, הגדול כבר בן שש ואותם לא סופרת(!), מחכה לעוד ומרגישה עד מאוד מבורכת. ילדיה ונכדיה כולם העלי השכלה, אנשים טובים ומוצלחים והיא מאוד גאה בהם. הקשרים ביניהם טובים ונהדרים. הם נפגשים כשמתאים וכשבא להם. מתן אופה ומבשלת בסגנון תימני אותו למדה מאמא שלה. גם הבת שלי למדה ממני, ואנחנו מכינות ג’חנון, מלאווח, לחוח, מרק תימני, חילבה ועוד. כשכוחי במותניי אני מבשלת, אופה ומכינה, לעתים מקפיאה ובני משפחתה מגיעים לקחת. בצעירותה היתה עקרת בית, בעלה נפטר צעיר והיא התמסרה לגידול ילדיה, כיום היא זוכה לעזרה ותמיכה מהם ומרגישה שזכתה. מתן מגיעה בכל יום למועדון, שם נפגשת עם בנות ובני גילה, משתתפת בחוגים ובפעילויות הרבים שמוצעים שם. “אני הכי אוהבת פילאטיס, עברתי הרבה ניתוחים וכאבים בחיי והפילאטיס הכי נכון ומקל על הסבל” אומרת מתן העדינה ונעימת השיחה.