אילנה ריחני

“הפעם הראשונה שעליתי על מטוס היתה כשהייתי בת שתים-עשרה וחצי, כשעלינו ארצה, הוריי, האחים שלי ואני. היינו שבעה ילדים, אחי התינוק ‘היה על היד של אמא’ במשך כל הטיסה” מרגשת בסיפוריה אילנה האישה מלאת החיוניות. תהליך הקליטה וההתאקלמות היו לא פשוטים. אחרי “סיבוב” הם הגיעו לשכונת התקווה, שם פגשו לראשונה “תרבות” שלא הכירו “האחים שלי ואני למדנו להתנהג ‘לא יפה’ כמו שהתנהגו אלינו, קיללנו, הרבצנו והחזרנו כמו ש ‘חטפנו’, לאמא שלנו היה חשוב לחנך אותנו ולמרות שדיברה רק פרסית הצליחה בכך”. אילנה התחתנה בגיל תשע-עשרה ונולדו לה ארבעה ילדים וכיום היא מבורכת באחד-עשר נכדים, נינה ועוד אחת בדרך. היא עסקה כעוזרת גננת עד אותו הפיגוע שבו נפצעה והפך את חייה. היא נפגעה פיזית אך רוחה לא נפלה לרגע ולצד הכאבים המשיכה בחיוך ועם אופטימיות, היא מציירת, שרה ורוקדת והיא אמא וסבתא מעורבת, מעניקה ואוהבת “לאחת מנכדותיי הפרעות קשב וריכוז. לימדתי אותה לסרוג וכך נרגענו שתינו, היא הביאה את עבודותיה לבית הספר, השוויצה בסבתא שלה ואפילו עשו לה תערוכה” היא מספרת בנחת. אילנה אוהבת לבשל תוך כדי שמקשיבה למוסיקה. היא מבשלת בסגנון מעורב אבל בעיקר אוכל פרסי. לבשל היא למדה מאמא שלה ב “שיטת האסימונים” שפירושו “הייתי מתקשרת מטלפון ציבורי לאמא שלי לקבל מתכונים, הסברים, כמויות וכך למדתי” מספרת אילנה. ילדיה ובני משפחתה אוהבים את האוכל הפרסי “החתנים שלי, גם המרוקאי, גם התימני וגם הכורדי מעדיפים ומתלהבים מהאוכל הפרסי המסורתי שאני מכינה להם וכשהם מגיעים כולנו נהנים”.