גבירה כהן

גבירה נולדה ברחובות, בת להורים עולי תימן , בת בן שלושה בנים. היא גדלה במושב שתולים שברחובות ובגיל 3 וחצי המשפחה עברה להרצליה. לאחר הנישואים לבעלה, מנשה היא עברה אליו לרעננה והם הקימו שם את ביתם. רוב האנשים בשכונה הם משפחת כהן ויש שם בית כנסת ש99% ממנו הם כהנים. גבירה זוכרת ילדות נהדרת מול שדות ופרדסים, זוכרת משחקי ילדות נהדרים גינה עם עצי פרי, אתרוגים, רימון ושסק. גבירה למדה הוראת אמנות וגם תואר שני בתנ”ך וחינוך מיוחד והיא עסקה בזה 36 שנה. היא פרשה לגמלאות לפני 3 שנים ומאז היא מטיילת הרבה, ועוסקת בדברים נוסטלגיים מתנדבת בארכיון רעננה, מראיינת תושבי שכונות שהיו במעברות לגבי הקליטה שלהם בארץ וסיפורים וגם בשימור יצירה מפעם כמו קליעת סלים מלולבים וריקמה תימנית. גבירה אימא ל5 ילדים: בן בת ועוד שלושה בנים וסבתא ל4 היא מספרת שאימא שלה היתה מאוד יצירתית רוקמת וקולעת סלים. “בבית של אימא הבישול תפס מקום מאוד רציני ויש לי געגוע אדיר לטעמים של אימא כי אני לא מצליחה לדייק בהם גם באוכל היא היתה יצירתית. היה לנו טאבון בחצר שגם עזרנו להכין ואימא היתה עושה שם פיתות סבאיה ולחוח וגם אפתה עוגות ורקחה ריבות וקונפיטורות וחמוצים ולא הגעתי לקצה של הקצה של זה אבל אני משתדלת. הילדים אומרים שהאוכל שלי טעים להם וזה מה שחשוב”. הבן של גבירה הפתיע אותה לפני חודשיים שהוא רשם אותה לתוכנית בישול ללא ידיעתה. היא בחרה לבשל משהו שמאפיין את העדה התימנית, “מרק רגל שמבושל הרבה הרבה זמן על האש והוא גם טעים גם מנחם וגם משביע כמו שצריך. זה היה התבשיל שלנו בחורף- מרק רגל (כורעי) הטעם של העצם והשעועית מאוד טעים אחרי בישול ארוך.”