חנה דורון

חנה ניצולת שואה, בגיל 6 הייתה בשלושה מחנות כפייה באוסטריה, היא היתה עם אימא שלה ואביה היה בחזית הרוסית “הוא חזר אחרי 3 שנים שלא ראיתי אותו ולא הכרתי אותו בעצם כי הייתי בת 4 כשנפרדנו. בסוף המלחמה הייתי בת 7, הוא היה מאוד רזה ולבן ולא זיהיתי אותו. כשהוא פנה אלי אמרתי לו שאבא שלי היה יפה והוא זקן, לקח לי הרבה זמן לקבל אותו והוא היה צריך להזכיר לי כל מיני דברים מהילדות שהוא לימד אותי כדי שאשתכנע וזה היה תהליך לא קל”. מיד אחרי המלחמה הם הגישו בקשה לעלות לארץ ורק ב1950 היתה עסקה בין הונגריה וישראל לשחרר פעילים ציונים וככה הם קיבלו היתר לעלות ארצה. “הגענו למעברה וקיבלנו שיכון בשיכון ותיקים בנתניה, אני זוכרת משם תנים ושם התחלנו את החיים, עם פתיליה ופרימוס והתקלחנו באמבטיה מברזל”. בשנת 61 היא התחתנה ב62 נולדה להם בת והם גרו מטעם הצבא בשליחות באיראן שלוש שנים. חנה עבדה שם כמזכירה של השגריר ובעלה היה סגן נספח צבאי. היום הם גרים בשכונה של גימלאי צהל בראש העין. חנה אוהבת להפגש עם חברים, בעבר היא אהבה מאוד לסרוג, לארוג ולתפור אבל בשנים האחרונות לא. יש להם 2 נכדים ו2 נינות. חנה צמחונית והיא מספרת שהם לרוב מבשלים בבית אוכל פרסי או הודי אבל האפיה היא של עוגות הונגריות. “בגלל שחיינו שלוש שנים באיראן והתחברתי מאוד לאוכל הפרסי אז זה מה שאני אוהבת לבשל. אני צמחונית משנת 79′ מטעמי מצפון ולא אוכלת גם ביצים מזה שנתיים. מה שנשאר לי מבחינת מאפים זה עוגות של הבית. למדתי לאפות אותם מאימא שלי, היא היתה מכינה ואני הייתי מסתכלת עליה. לא תמיד היה ממה לאפות ולבשל אז היא המציאה כל מיני דברים. אני זוכרת שמקישואים הכנו קומפוט וקראנו לזה קומפוט תפוחי עץ.”