ליליאן ביטון

בקולה הנעים מספרת לילאן את סיפור חייה המורכב. היא עלתה לישראל כשהיתה בת אחת עשרה עם הוריה ואחיה. היא לא סיימה את בי”ס התיכון מפני שנאלצה לסייע בפרנסת הבית. היא היתה חרוצה ועבדה בבתי אריזה ובמפעלים ובכל אשר היה בנמצא וזאת עד שנישאה בגיל תשע עשרה. ליליאן היתה נשואה שנים רבות והתברכה בשמונה ילדים. היא עסקה כסייעת לילדים לקויי שמיעה בגני ילדים ובית ספר משולב במשך שלושים ואחת שנים ומילאה תפקיד זה באהבה רבה וחמה לילדים בד בבד עם ניהול ביתהּ למופת. טיפחה וחינכה את ילדיה, בישלה, אירחה וחגגה את הימים. בבית הוריה היתה מפונקת וידעה רק “לשבת ולאכול. בעלה מאוד אהב את האוכל המרוקאי המסורתי שהכינה אמו, וזה אתגר את ליליאן ללמוד לבשל מחמותה שבמרוקו היתה טבחית ב “תלמוד תורה”. ליליאן היא מאוד יצירתית ולצד המאכלים המרוקאים למדה לבשל בסגנונות רבים ומגוונים ופינקה את בני משפחתה ובתקופה הנוכחית זוכה לפינוקים הדדיים כשמתארחת אצל ילדיה ונכדיה. ליליאן מאוד מרגשת כשמספרת על פעילויותיה הרבות. היא מתנדבת בעמותת “ידיד לחינוך” שם מסייעת לתלמידים המתקשים בחומר, היא מנדבת ב”סורגות בקהילה יחדיו” שם הן סורגות ותורמות את מוצריהן לפגייה, לקשישים ולניצולי שואה. היא גם מתנדבת בתיאטרון קהילתי ומשחקת בהצגות המועלות במסגרתו. למועדון היא מגיעה בזמן שנותר לה, שם מבלה את הזמן בכיף, עם החברות והחברים, בשלל הפעילויות הכיפיות ויוצאת עם הרגשה משוחררת וטובה.