מרגריטה פולטוב

“עליתי לארץ ישראל בגיל חמישים, זאת היתה מתנת יום ההולדת הכי יפה שלי” מרגשת מרגריטה במילותיה. למרות שהעברית אינה שגורה בפיה, השיחה עמה נעימה וקולחת, ברורה, מובנת וכיפית, כמוה, פשוט כי היא כזאת, מרגריטה. הם עלו ארצה כל המשפחה, מרגריטה, בעלה וארבעת ילדיהם, שניים היו נשואים ושניים נישאו בארץ. משפחתם התרחבה וכיום מבורכת מרגריטה בשלושה עשר נכדים ובשבעה נינים. חלקם גרים בקרבתה. בימי שישי ושבת הם נפגשים. היא מבשלת ככל שעומדים לה כוחותיה, מארחת וגם מתארחת, כולם במשפחתה מבשלים, מפנקים ומתפנקים. באוזסבקיסטן הייתה מרגריטה מיילדת במשך הרבה שנים. עם הגיעה ארצה עבדה בקונדיטוריה וגם בניקיון “היינו צריכים כסף לילדים, לחתונות ולנכדים ואני עשיתי כל מה שיכולתי ומכל הלב”. מרגריטה מאוד נהנית בימי הפנסיה. היא פעילה במועדון, משתתפת בכל יום בפעילות גופנית, שרה, רוקדת, נפגשת עם חברות, מאוד אוהבת מוסיקה, קוראת תהילים וגם סידור אישה, עושה סידורים ומארגנת, קוראת עיתונים ופותרת סודוקו. היא גם עובדת בגינה, זוהי ההזדמנות שלה לנשום אוויר. כאישה צעירה בישלה הרבה, למדה לבשל מאמא שלה ומהשכנות והילדים שלי למדו ממני לבשל. כיום נכדותיה ונכדיה מגיעים אליה עם מחברת, משוחחים עמה, רושמים ומתעדים את המתכונים מפיה של סבתא, כי רוצים לשמור הזיכרונות הטעימים, הטובים והמרגשים מסבתא.