ציפורה דיב

ציפורה נולדה ב-1942 בעיר העתיקה שבתימן ועלתה ארצה ב-1950 יחד עם משפחתה אל מושב פדויים שבצפון הנגב. ציפורה נולדה בשם ‘מסעודה’, על שמה של דודתה ז”ל. בתור ילדה הייתה ציפורה מאוד שובבה, מנהל בית הספר בו למדה כינה אותה “ציפורה”, שם ישראלי אותנטי כיוון שהייתה כה שובבה וחופשיה, צחקה כל הזמן והפריעה בשיעורים ו”לא יכלה לשבת בשקט”, מנהל בית הספר אמר לה ששמה לא מתאים לה ולאישיות שלה ועל כן היא צריכה לשנות אותו לציפורה. וכך נשמר שמה בישראל. ציפורה למדה לבשל בזכות עצמה ועשתה זאת לאחר חתונתה. היא גדלה בבית עם אמה החורגת שלדבריה, לא ידעה להכין דבר מלבד מרק תימני. אותו אהבה ציפורה במיוחד. בגיל 13 עזבה ציפורה את הנגב ועברה לת”א, לעבוד במשק בית בבית משפחה מקומית. המשפחה שלחה את ציפורה ללמוד קרוא וכתוב כיוון שידעה לעשות זאת רק בשפה התימנית. בצעירותה עסקה במשק בית ובשמרטפות וגם במעונות ילדים, שם גם טיפלה בילדים וגם בישלה עבורם. היום ציפורה נהנית מבילויים במועדונית היום, לסרוג, לנקות, לבשל ולקרוא בתהילים. לטענתה, גם לריב עם בעלה נחשב כדבר תעסוקה לכל דבר ועניין. ציפורה אוהבת להישאר עסוקה! לציפורה שבעה ילדים, 22 נכדים ושישה נינים. חלק מילדיה מתגוררים עימה וחלקם האחר מתגורר בקרבתה. בעיניה, האוכל מחבר ומקרב בין אנשים.