שרה קודרוף

שרה עלתה ארצה מתימן עם משפחתה בגיל 3, הם התיישבו בעין שמר באוהלים משם עברו לספסופה, משם לבני ציון ומשם למחנה עולים רעננה. שרה מספרת שהיא גדלה בעוני, החיים במעברות היו קשים, ללא אוכל, עם מקרי אלימות. לבית הספר אימה היתה שולחת אותה עם שתי פרוסות לחם עם מרגרינה וקצת סוכר. בגלל הקושי במעברה בגיל 12 היא שלחה את עצמה לפנימיה של עלית הנוער ושם התחנכה עד התיכון ובתיכון למדה בבית צעירות מזרחי. אחרי התיכון היא למדה מנהל ברעננה ועבדה כמורה בתיכון במשך 4 שנים. שרה מספרת שהיא הצליחה מאוד כמורה ואז הכירה את בעלה שהוא אמריקאי דובר עברית וב69′ הם נישאו ועברו לארה”ב וחיו שם 46 שנים. מידי שנה היא הגיעה לבקר עם הילדים בישראל. יש לה שני ילדים, בת ובן והם חיים בארה”ב. הבן אמור לעשות עליה וזה מאוד מרגש אותה. אחרי המתנה ארוכה להסכמה של בעלה בשנת 2015 הם חזרו ארצה, “כפות רגליי דורכות על אדמת הקודש וזה המון בשבילי”. ממש באותה שנה בה היא יצאה לפנסיה אחרי שעבדה כל השנים בחינוך והוראה. היא אומרת שכמי שאוהבת את זה ההוראה לא עוזבת אותה עד היום והיא מתנדבת כמורה שמלמדת ילדים ומבוגרים עברית ואנגלית. כיוון שלא גדלה בבית מגיל 12 היא למדה לבשל מעצמה, מספרים, מהצורך לבשל כמארחת, אוכל שמושפע מהמטבח היהודי אמריקאי. גם בבתי הספר לימדה את תלמידיה להכין מאכלים יהודיים מסורתיים של כל העדות. היום היא בת 76 ומספרת שמעדיפה לא לבשל הרבה. מרק עוף הוא מנת הילדות שהכי מרגשת אותה ועד היום היא מכינה. “אימא כל הזמן היתה מכינה את זה, זה מה שאכלנו בבית.”