תיקי יעקב

תיקי נולדה ב-1954 בבית שאן, להורים מוצא עיראקי וגדלה בבית פרטי סמוך לקיבוצים בעמק בית שאן ומספרת, כי בתור ילדים היו משחקים תופסת ומחבואים בשדות הקיבוצים באזור ומדי פעם היו מתגנבים לקיבוץ מסילות לשתות סודה מהברזייה. כיוון שהיו מתגנבים לשדות הקיבוצים תמיד תהו מה יקרה קודם, שתושבי הקיבוץ יתפסו אותם או שיספיקו לחזור הביתה קודם לכן. סבתה של תיקי התגוררה בקרבתם והשתיים היו מאוד קרובות. לתיקי הייתה ילדות טובה בבית שאן, אחותה הקטנה והיא נהגו להשתתף בבישולים במטבח ולעזור לאימן ונהנו מכל רגע. לתיקי יש ארבע אחיות ואח, אמה, שהייתה תופרת וחייטת, נהגה לתפור לתיקי ולאחיותיה שמלות זהות (במידות שונות). אך תיקי מעידה על עצמה שהייתה שונה מאחיה, אהבה מאוד ללמוד ואפילו צחקו במשפחתה שהמורים נהגו לתת לה ציון “טוב מאוד” טרם ניגשה למבחנים. כשתיקי הייתה בת 12 עברה עם משפחתה לפתח תקווה, שם היא מתגוררת עד היום. במשפחתה של תיקי הייתה מסורת של טיולים בחיק הטבע, וכל בני המשפחה היו מטיילים יחד בכל שבת. תיקי שמרה על מסורת זו גם עם ילדיה ומקפידה לטייל בארץ ובעולם, לבד או עם משפחתה. בעברה עסקה כמנהלת ב”י.ב.מ” וכיום פנסיונרית מתנדבת ופעילה. לתיקי חברים רבים ולוקחת חלק בשלל פעילויות כגון משחקי ברידג’, לימודים לגמלאים ובנוסף, היא אף משתתפת במועצת נשים. לדבריה, האוכל משמש כתפקיד מרכזי בחיים, תפקידו לאחד את כל המשפחה יחד באותו השולחן. לתיקי משפחה ענפה, חמישה ילדים ו-12 נכדים, שניים מהם משרתים היום בצבא. בילדותה, האוכל העיקרי בבית היה הקובה. תיקי למדה מאמה לבשל את המנה ובכל פעם כשתיקי מבשלת את המנה למשפחתה היא מתמלאת געגועים לבית אמה ונזכרת בילדותה היפה.