אדלה משולם

נולדתי בקהיר למשפחה בת 8 נפשות, 3 בנים ו-3 בנות . אני זוכרת את אימי מבשלת על פתיליה תבשילים עם המון טעם ותבלינים על אש קטנה במשך שעתיים- שלוש ומטגנת חצילים ותפו”א על הפרימוס. היא הייתה מתחילה בהכנות בשמונה בבוקר והיינו מתיישבים לאכול בסביבות אחת וחצי וזה היה פשוט מעדן. הייתה לנו הרבה סבלנות לא היה לנו גז או מיקרו, היום כולם מכניסים אוכל מוכן למיקרו וזה לא בריא. אם היינו צריכים להכין עוגיות מעמול או עוגות , היו מכינים מראש בתבנית גדולה ושולחים למאפיה ושזה היה מוכן האופה היה מחזיר לנו. כדי לקנות ירקות היה מגיע ירקן עם עגלה ובגלל שגרנו בקומה רביעית ללא מעלית, היינו משלשלים לו סל עם כסף והוא היה שם לנו את הירקות. כל יום היינו צריכים לקנות לחם וחלב, כי לא היה פריזר אז הכול היה טרי טרי. ולמרות שהיה קשה אנחנו היינו מאוד שמחים וצוחקים ושרנו שירים כי הרגשנו שזה החיים וככה גדלנו. בשנת 1950 עליתי עם משפחתי ארצה וגרנו במעברה של אוהלים במשך שנתיים וזו הייתה תקופה קשה, אכלנו רק לחם ומרגרינה וחיינו ללא תנאים. בתקופה שגרנו באוהלים, אבי נפטר עקב אירוע מוחי ואז עברנו לדירת חדר וחצי בב”ש , שם חיינו כל המשפחה. לאחר שהתחתנתי עברנו לת”א ואני עבדתי בחדר אוכל “סונל” של בי”ח סורוקה במשך 14 שנה. זה היה החדר אוכל של צוות בי”ח ואני עבדתי שם במשמרות , גם בחגים ובשבתות, אני מאוד אהבתי את העבודה הזו. לאחר מכן התחלתי לעבוד במעבדה של קופ”ח כללית שהייתה דאז ברחוב קינג ג’ורג ולאחר הלידה של הבן הראשון שלי לא חזרתי לעבודה ולימים הפכתי להיות מטפלת. יש לי 3 ילדים , 9 נכדים ו-17 נינים מי לימד אותך לבשל? למדתי מחברות מרוקאיות להכין קוסקוס וכל החיים שלי עבדתי בבישול. האם את מבשלת היום? כן , כל יום שישי הנכדים באים לאכול איתי ארוחת צהרים ואני מכינה להם קוסקוס שניצלים וצ’יפס, זה מה שהם אוהבים שאני מבשלת להם ואני מכינה להם מכל הלב.