ורוניקה ברמן

ורוניקה זוכרת ילדות שמחה ועליזה למרות הקשיים. הייתה מבלה רבות עם אחותה הקטנה בגינה בבית הוריה ומספרת שאביה היה שולף ירק מהאדמה, מנער את החול ונותן לה ולאחותה לאכול ואומר: “הפרי הראשון שיוצא מהאדמה, אוכלים אותו עם דבש”. כשורוניקה הייתה בת 6, דודתה (אחותה הגדולה של אמה) פנתה לאמה של ורוניקה ואמרה לה שהיא בודדה ללא ילדים בביתה בבוקרשט, וכיוון שלאמה של ורוניקה יש שתי בנות שתשלח אליה אחת מהן. אמה החליטה לשלוח את ורוניקה הקטנה לחיות עימה. ורוניקה מספרת שתחילה הרגישה לא שייכת ואפילו מעט תלושה אך עם הזמן למדה והתחנכה בבתי ספר טובים, הכירה חברים והעידה שבוקרשט “עשתה ממנה בנאדם”. אחרי כמה שנים חברה אליה אחותה. בגיל 18 החלה לעבוד בעיר שהייתה רחוקה מביתה ונאלצה “לקחת מיטה”, כיוון שלא היו חדרים פנויים ולא יכלה להרשות לעצמה יותר מדי מבחינה כלכלית, יחד עם חברה עד לרגע שבו הכירה את בעלה. בעלה היה אמיד ובעל עסקים, השניים נישאו ועלו ארצה ב-1964. ורוניקה זוכרת שהייתה מאוד אופטימית ושמחה לעלות ארצה ומספרת שהגיעה נעולה בנעלי עקב מבריקות מלק והלכה דרך החולות מחויכת. בזכות השכלתה והמוטיבציה הגבוהה שלה התקבלה מהר לעבודה וזאת למרות שלא ממש דברה את השפה, ולאט לאט התקדמה בעבודה. ורוניקה עסקה במשך מספר שנים כמנהלת מרכז הטלפונים של חברת “בזק” ביקנעם וכיום נהנית בגמלאות, אוהבת לרקום, לבשל ולאפות! ב-1994 חזרה אל הכפר, אותו עזבה כשהייתה בת 6, יחד עם אחותה וחזתה שוב בעצים והשיחים אותה נטע אביה, עדיין עומדים ומניבים פירות בגינה שהייתה בבית הוריה. המנה אותה בחרה ורוניקה לשתף היא מנה מאוד מיוחדת עבורה וזוהי עוגת התירס או ה”אליוונקה” ברומנית. במטבח הרומני, התירס הוא הבסיס של החיים והוא תמיד מזכיר לורוניקה את הילדות ברומניה. ברומניה תמיד יש ממליגה (דייסה מקמח תירס) על השולחן. ורוניקה, אם לשניים (בן ובת) וסבתא לחמישה נכדים.