לוצ'יה מלברג

בילדותי חיינו בכפר והיינו מאד עשירים לאבי היו המון מכוניות. כל משפחתי חייתה בקרקוב וכשפרצה המלחמה הם הגיעו אלינו לכפר באוטו משא שהיה מלא בילדים ואני ביקשתי להצטרף לילדים אימי הסכימה. נסענו ללבוב נעצרנו ע”י הצבא הפולני שאיפשר לנו להמשיך ללבוב. כאשר הורי נעצרו ע”י הצבא הפולני הם לא איפשרו להם להמשיך וכך יצא שהופרדתי מהורי בכל שנות המלחמה. כשהגענו ללבוב נשלחנו לסיביר. בסיביר סבי רשם אותי לבית הספר וכשהייתה בדיקת ספרים ראו שאני ציירתי שפם מוגזם על דמותו של סטלין בספר. הם חשבו שסבי מסיט נגד סטלין. על זה סבי נענש ונשלח לבית הסוהר. לאחר שחרורו עברנו לאוזבקיסטן לשלוש שנים בפרגנה. אני זוכרת שהייתי מאד רעבה . הייתי מטפסת על עצים וקוטפת פירות – תות עץ לבן. בילדותי חילקתי תלושי מזון בבית הספר. זיכרון ילדות מתוק- הייתי ילדה שובבה. אחר צהריים אחד החלקתי בגלגיליות עם חברה ושיקרתי לסבא שאני במקום אחר במקום לאמר את האמת מחליקה על גלגיליות. סבא גילה את השקר. ברחתי, הוא רדף אחרי ונפל לבור של קקי. ואז כשסבתא כיבסה את בגדיו היא גילתה דולרים בכיס חולצתו. כך הייתה לנו רווחה כלכלית בעקבות הגילוי. חחחח. סבא היה מאד קמצן ואהב את עצמו. אחרי המלחמה חזרנו לקרקוב ולא מצאתי את הורי. אבא עבר להרים ונישא לפולניה שחלתה בשחפת ומתה. אחי ריצארד ברח במלחמה אל היער וכשחזר לא הסכים להשאר בשום פנים ואופן בקרקוב. הוא עלה לארץ לקיבוץ נצר סירני והתגייס ישר למלחמת השחרור. ב-1957 עליתי לארץ ישר לרמת גן עם בחור שנישאתי לו בקרקוב. עבדתי בבנק הפולני באקו באלנבי. אחרי שלוש שנים התגרשנו והוא ירד לארה”ב. חבר שעבד איתי בבנק הכיר לי את דר’ מלברג – אלמן בחור טוב שמשחק איתו ברידג’ – כך תאר אותו בפני. הוא לחץ ואני הסכמתי. ביקשתי מאחי שיבוא איתי לדייט והוא בא. מאד צרם לו שהיה ביננו הבדל של 20 שנה. אני לא יודעת מה זאת אהבה. לא חוויתי אהבת אם ואב. אבל היו לי חיים טובים איתו הוא מאד דאג לי ופינק אותי. כמו אבא.