רחל פאר

רחל הגיעה לחיפה, ישראל כשהיתה בת שלושים, נשואה ואמא לשניים. בשנים הראשונות כשעוד לא דיברה עברית עבדה בנגרייה הייתי פועלת שחורה, זאת היתה עבודה פיזית קשה ועבדתי כמו גבר” מספרת רחל “ארבע שנים עבדתי כך עד שלמדתי עברית”. הם עברו לבאר שבע, שם התגרשה ונשארה עם שלושה ילדים קטנים. היא עבדה בעבודות שונות, בניקיון ובמשק בית, התמודדה והסתדרה עם כל המטלות והאחריות שהיו מוטלים על כתפיה. לרחל שלושה בנים וחמישה נכדים והיא בקשר טוב עם כולם. יותר מכל זכור לה האוכל של אמא שלה “אמא היתה בשלנית, הכינה מאכלים רבים ועוגות, היתה מכינה למשפחה, לשכנים ולמשפחותיהם. מגיל קטן הייתי עומדת לידה, מסתכלת איך היא מבשלת ולומדת ממנה, הייתי עוזרת לה והיינו מכינות ביחד” “עד היום אני מכינה את האוכל והעוגות כמו שהיא לימדה אותי” נזכרת רחל בגעגוע “אמא היתה אומרת לי שאין כמו הידיים שלי שהן הכי טובות, כמו הידיים של אמא”. וכמו אמא, כך גם אני, הייתי מכינה אוכל ברוחב לב לשכנים שלנו כשהיו להם אירועים ונותנת מעצמי. רחל פנסיונרית. היא קוראת ספרים, הולכת למועדון, פעילה בחוגים, יוצרת בעבודות יד, רקמה ויותר מכל נהנית לשהות במחיצת חברותיה הטובות.