עדי קדר

״חשמל לא היה בבית ומים זורמים שאבנו מהבאר,במקום חשמל היתה מנורת נפט״ כך פותח עדי ומתאר את החוויה בירושלים של שנות ה-30. הוא גר עם הוריו ואחותו בבית קטן של פחות מ10 מטר מרובע כשאחותו ישנה על מזרן ברצפה. אביו היו יוצא עם שחר לעבודה וביומיום היה מבקר עם אמו בשוק ושם היו קונים בשר וירקות. ״אמא הכינה מרק שעועית מיום שישי בערב עד יום שלישי וביום שלישי מרק עדשים עד יום שישי״. הוא ממשיך ומספר שלא היו ביצים,גבינות וחלב אלא היה רועה עיזים בשם אייאש שהיה מגיע עד לפתח החצר.עדי למד ב״חיידר״ וכך הוא מתאר: ״בחיידר שמתחת לבית הכנסת לימדו שני מורים שלימדו אך ורק תורה ללא חשבון,גיאוגרפיה,היסטוריה וכו׳-רק תורה״. הוא מספר שבימי חופש היה שוכר עם חברו אופניים או פרדות והם היו הולכים לבתי קולנוע ערביים, ״מיד לאחר מכן היינו בורחים כי הילדים הערבים היו זורקים עלינו אבנים..״ מספר עדי וצוחק. במהלך שנות ילדותו עבר מבית ספר אחד לאחר ואהבתו לקריאת ספרים גדלה ״פעם אחת הספרן הכיר לי ספרון קטן כל כך שסיימתי אותו בשעתיים״. במהלך חייו עבד במכס ואף הקים ועד אקדמאים וסמינריונים. את אשתו הכיר בצעירותו דרך חבר וכיום יש להם 3 בנות, 2 מהן עורכות דין ו3 נכדות בגילאי בת מצווה ומטה. כיום נהנה עדי לרשום מתכוני בריאות ופירושים לסיפורי התנ״ך ואת הידע משתף עם חבריו הקרובים. בנוסף משחק עדי ברידג׳ ואף מלמד אחרים. עדי אדם מעניין בעל סיפורים מרתקים ורוח צעירה.