ז'ולייט לוזון

“יש לי בבית פינה מיוחדת שהיא כמו בית כנסת קטן. קישטתי אותה באהבה רבה. יש שם עשרות נרות, תמונות של רבנים, ספרי קודש ואווירה של קדושה” מספרת ז’ולייט ביפי מילותיה “אנשים אוהבים לבוא לראות, את מוזמנת”. היא עלתה לארץ עם בעלה כשהיתה בת עשרים ושתיים ובהריון, אחרי חודשיים בארץ נולד בנה הבכור ואחריו ילדה תשעה ילדים נוספים. “רציתי לצאת לעבוד ולא הצלחתי כי כל פעם נולד לי ילד” היא אומרת ומחייכת “אז עבדתי בבית, עשיתי הכל לבד, גם עבודות של גברים, צובעת, מתקנת, משפצת ואף אחד לא יאמין למה שאספר, וכמובן אני מבשלת, כל מאכל ומאפה שרציתח להכין הייתי שואלת את השכנות שלי” וכך התוודעה ז’ולייט למאכלים התוניסאים המסורתיים, לעוגיות ולמאפים. בימי שישי היא היתה מבשלת כמויות גדולות של אוכל ושולחת לילדים שאין להם משפחות. כמוה ובהשראתה, גדלו גם ילדיה וכולם אנשים נדיבים וטובי לב והיא גאה בהם, בנכדיה ובניניה ומפנקת אותם במטעמיה, במיוחד בקוסקוס הטעים-טעים עם הקציצות. ז’ולייט הולכת למועדון כמה פעמים בשבוע וטוב לה. היא נפגשת עם חברותיה, משחקת בינגו, והכי אוהבת לרקום מפות של שבת אותן מעניקה כמתנות לילדיה.