חביבה דיגה

נולדתי ב- 1934 בבולגריה, והייתי בת למשפחה בת 5 נפשות , יש לי אחות גדולה שחיה עד היום בישראל ואח קטן שנפטר לפני כמה שנים. בפלובדיב חיינו בעוני נורא, אימי הייתה עקרת בית ואבי היה תופר , לאחר כמה שנים עברנו לעיר הגדולה ושם אבי הפך להיות רו”ח וכולם הכירו ואהבו אותו ,הוא ידע לדבר ב- 11 שפות מתורכית, יוונית , צרפתית ,גרמנית ועוד, דבר שמאוד שעזר לו בזמן המלחמה. במהלך המלחמה יהדות בולגריה לא נשלחה למחנאות , אבל חיינו תחת עוצר ואבא שלי נאלץ לעבוד במחנה עבודה של הגרמנים. אימא שלי למדה תפירה מאבא שלי ונעשתה למומחית לתיקון הצווארון של חולצות גברים ומזה בעיקר התפרנסו באותן שנים. למזלנו , אבא שלי היה אדם מאוד אהוב ועזר לבולגרים לתקשר מול החיילים הגרמנים, אז הבולגרים מאוד עזרו לנו עם מזון, ובכלל הם היו אנשים חמים ומאוד נחמדים אלינו. בשנת 1948 אני עליתי לארץ לבד במסגרת השומר הצעיר , על האנייה אחד מן השליחים עבר עם דף ושינה את השמות של אנשים לשמות עבריים, הוא שאל לשמי ועניתי – “גרציה” (חיננית , חמדה בבולגרית) והוא רשם על הדף שלו את השם – חביבה. גרתי במשך חמש שנים בקיבוץ רוחמה של השומר הצעיר. לדעתי השיר “איפה הן הבחורות” עם הקוקו והסרפן מבוסס עליי, משום עבדתי בכל מה שבא ליד , חקלאות, בניתי צריפים בזיקים ואף איבדתי את האצבע המורה שלי בנגריה. אחרי שהתחתנתי עברנו לגור במעברה בתל כביר, תל אביב ואני עבדתי בתור אחות בתל השומר ולאחר מכן בוולפסון ולבסוף בטיפת חלב בבת ים, לאחר ארבע שנים עברנו ליפו. יש לי 2 בנים , 3 נכדים ונינה אחת מי לימד אותך לבשל? אחותי הגדולה האם את מבשלת היום? אני מכינה לנכדות גיבץ’ ירקות מבושלים עם בשר על אש קטנה שעתיים- שלוש והאוכל מוכן. אני מכינה להן גם פסטות, קציצות ופעם הייתי מכינה גם מאפה עם תרד וגבינה שנקרא- פסטל. מה עוד את אוהבת לעשות? פעם הייתי סורגת במסרגה אחת מפיות תחרה